נחל ציפורי וטחנות הקמח

נחל ציפורי הוא נחל איתן הזורם מאזור הכפר ריינה ועד לנחל קישון.אורכו 32 ק"מ, המתחיל את דרכו בהרי נצרת, בקרבת היישוב הערביריינה, עובר בגבעות יער אלונים הסמוכות לשפרעם ומתנקז אל נחל קישון המתנקז בהמשך אל מפרץ חיפה ואל הים התיכון. הנחל ניזון מעינות ציפורי,עינות יפתחאל ועין יבקע וממספר רב של מעיינות אכזבים כמו עין רני, עין אבינועם, עין מהיל, עין גת חפר, עין אמת אבל, עין לפידות ועין תורעאן. במפות ישנות כגון במפות ז'אקוטן מ-1799 ומפות PEF נקרא הנחל Nahar wadi melik על שם הואדי בו הוא זורם. כיום השם ואדי מילק מיוחס לואדי אחר. ישנן עדויות מלפני אלפי שנים להתיישבות לאורך הנחל, לטחנות קמח ולשרידי יישובים עתיקים. לאורכו של הנחל מתגוררים מספר שבטי בדואים בכפרים זרזיר, כעביה-טבאש-חג'אג'רה, ח'וואלד וחילף. שביל ישראל עובר בגדה הצפונית של הנחל.

טחנות הקמח

טחנת הנזירים נבנתה בתקופה העות'מאנית. שמה של הטחנה ניתן לה מהנזירים הכרמליטים להם הייתה שייכת מאז אמצע המאה ה-19. הטחנה פעלה עד ראשית המאה ה- 20 בכוח מימיו השופעים של מעיין עין יבקע, השוכן 2 ק"מ מזרחית לטחנה.מי המעיין הגיעו באמצעות אמת מים בנויה אל ארובה במפלס העליון של הטחנה ובכוח נפילת המים הונעו אבני הריחיים הכבדות שטחנו את הקמח. המים זרמו במעברים תת קרקעיים בחזרה אל אפיק הנחל.

הנזיר הכרמליתי ז'אן בטיסטה מפרסקטי מן הכרמל, קנה בשנת 1825 את זכויות השימוש במקום. הוא שיפץ את הבריכה העתיקה של עין יבקע, הקים את אמת-המים והוליכה אל המבנה הדו-קומתי של הטחנה.

הנזירים הכרמליטים החכירו את הטחנה לכל המרבה במחיר. הם קנו אותה כהשקעה כלכלית, והיא היתה לאחד ממקורות ההכנסה של המנזר. מכל הסביבה היו מגיעים למקום כפריים לטחון את החיטה- הטחנה שימשה כמקום מפגש לתושבים אשר חיו לאורכו של הנחל ונהנו משפעת מימיו. 

לאחר שנכנסו לשימוש טחנות קמח מודרניות המופעלות ע"י דיזל, נינטשה הטחנה ובמשך שנים הוזנחה ושימשה כדיר לחזירים, כבשים ועיזים.

כיום המקום עדיין שייך לכנסייה הקתולית.

טחנות עליל

טחנת הקמח "ראס עלי" או גבעת עליל, נמצאת סמוך לכפר ראס עלי. "טחנת עליל" הייתה הגבוהה ביותר בארץ ישראל - 12,5 מטרים גובה בשני מפלסים, הספקה היה גבוה יותר מכל טחנת קמח בארץ. היא בנויה משתי קומות, שיצרו שתי טחנות קמח, אחת מעל השנייה.

הטחנות פעלו מראשית תקופת השלטון הטורקי (עותומאני) בארץ ישראל בין השנים 1516 עד 1917 . טחנות הקמח קבלו את מימיהם ממעיין "עין יבקע" וזרמו בגרוויטציה באמת מים, שאורכה כשלושה ק"מ עד לטחנת עליל.

שתי הטחנות (בשתי הקומות), נסגרו בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, כשלא יכלו לעמוד בתחרות הטחנות המודרניות. הטחנה העליונה הייתה בשימוש עד שנות ה-30 של המאה ה-20, והתחתונה פעלה עד שנת 1946.