ההתישבות הבדואית

התיישבות בדואית בגליל

חוואלד-הוא כפר בדואי בצפון מדינת ישראל. היישוב נמצא בתוואי נחל ציפורי בסמוך ליישוב נופית. הוא משתייך למועצה האזורית זבולון והוא מונה כ-400 תושבים (נכון לשנת 2012).

סוועאד- הוא כפר בדואי במערב הגליל התחתון, מדרום לשפרעם וסמוך לקיבוץ הרדוף. הוא נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הכפר, שבו כ-130 תושבים, היה חלק מפזורה של בדואים משבט סואעד החיים באזור, וזכה להכרה על ידי המדינה בשנת 1996. בשנת 2008, לאחר שתוכנית המתאר שלו אושרה, הוא חובר לרשת החשמל הארצית.

מספר הבדואים בגליל כיום הוא יותר מ-60 אלף, חלק גדול מהם מתגוררים ב-16 כפרי קבע, המוכרים על ידי המדינה, וחלק אחר גר בכפרים לא מוכרים. רוב הבדואים באו לארץ ישראל מסוריה ומאזור הגולן, הם הגיעו לגליל העליון וגם לגליל התחתון, ולחלקים שונים בארץ, בימי העותמאנים, כדי לחפש מרעה ומקורות מים. השבטים הגדולים התיישבו בעמק יזרעאל, בעמק החולה ובעמק בית שאן. השבטים הקטנים התיישבו, בגבעות אלונים שפרעם והר מירון.

הבדואים בגליל גרו באוהלים ובבתים מפח, מאוחר יותר הם התחילו לבנות בתים מאבן . הבדואים החלו להתיישב באופן ספונטני בכל אזורי הגליל, לכן היה קשה לדעת את מספרם המדויק. התיישבות הבדואים היתה התיישבות שבטית, אשר התרכזה בחמישה אזורים: בקעת בית נטופה , בקעת סח'נין, בין אזור ביר אלמכסור למושב יודפת ,באזור החולה בין קדרים וקרית שמונה.

הבדואים בגליל שמרו על יחסים טובים עם האוכלוסייה היהודית ואלה סייעו לבדואים להשתקע בצורה מהירה וטובה.

המעבר מנדידה להתיישבות קבע נבע מכמה גורמים:

1) מחסור בשטחי מרעה- התרחבות ההתיישבות היהודית והערבית בגליל הביאה להפיכת כל שטחי המרעה לשטחים כלכליים, לשטחי התיישבות עירונית ולאזורי תעשייה. כמו כן השטחים בגליל הצטמצמו כתוצאה מהחלטות ממשלה והקמת ישובים.

2) קרבה למוקדי תעשייה- הקרבה הגיאוגרפית למוקדי תעשייה במפרץ חיפה ותנאי הטבע והאקלים בגליל מנעו את הצורך בנדידה עם העדרים למרחקים והאיצו את תהליך ההתיישבות ומציאת מקורות פרנסה חלופיים.

3) מדיניות המשטר למניעה ואכיפה של מעשי שוד והאצת תהליך ההתיישבות.

4) עידוד התיישבות קבע ביוזמת מדינת ישראל על מנת למנוע התרחבות של התיישבות ספונטנית ולא מוכרת. חלק מיישובי קבע זכו להקמת תשתיות ולהכרה מהמדינה.

5) פיזור גיאוגרפי- גודלה המצומצם של האוכלוסייה הבדואית בגליל והרכבה, הכולל יוצאי שבטים רבים, ואופן פיזורם, החלישו את כוחם הצבאי והפוליטי.

6) התיישבות הקבע אפשרה נישואי תערובת ביניהם לבין הפלאחים וגרמה להם לאמץ יותר ויותר היבטים של עבודת האדמה.